מהי אינטליגנציה רגשית וכיצד ניתן לפתח אותה?

האם אינטליגנציה גבוהה היא ערובה להצלחה? אם תשאלו את אמא או את סבא, התשובה שתקבלו תהיה כנראה חיובית. אבל בעידן החדש, הפוסט-פוסט-מודרניסטי, הדיגיטלי – שבו כמעט כל דבר מתבסס על מחקר מדעי – מרכיבי ההצלחה השתנו. גם ההתייחסות למושג אינטליגנציה התרחבה והתפתחה.

מבחני אינטליגנציה, מנת מִשׂכַּל בעברית תקנית (Intelligence Quotient או IQ) באנגלית, הם מבחנים שפותחו במטרה למדוד את מידת התבונה והכישורים השכליים. אבל בשנים האחרונות מתברר, שכדי להצליח לא די בכישורים שכליים מעולים, ושהמושג אינטליגנציה תקף גם לגבי כישורים נוספים ותכונות נוספות שדרושים לנו. רגשות, למשל.

מהי אינטליגנציה רגשית? 

אינטליגנציה רגשית (Emotional intelligence או EQ) מוגדרת כיכולת או מיומנות לזהות, להעריך ולנהל את הרגשות שלנו, ולא רק אותם, אלא גם את אלה של הסובבים אותנו. ילדים, בני משפחה, קולגות בעבודה. לכן, אינטליגנציה רגשית משפיעה ומזינה גם את ההצלחה שלנו בלימודים, בעבודה, בזוגיות, בהורות ומה לא.

המונחים ״אינטליגנציה רגשית״ ו"אינטליגנציה חברתית" הועלו לראשונה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, בזכותם של חוקרים שביקשו להבין ולזהות את המרכיבים הלא קוגניטיביים המשתתפים בתהליכים התנהגותיים, כמו למידה, יחסים וכדומה. צורך נוסף שעלה מתייחס לניסיון מחקרי לבנות מודל לאינטליגנציה האנושית ולהבנה כי מודל כזה לא יהיה שלם ללא תיאור מקיף של מכלול הגורמים, קוגניטיביים ושאינם קוגניטיביים, שמרכיבים את ההתנהגות שלנו בכל תחומי החיים. אולם רק בשנת 1990 המושג "אינטליגנציה ריגשית" קיבל תוקף מדעי. בזכות שני פסיכולוגים חוקרים, ג'ון מאייר ופיטר סאלוביי, שמחקרם התמקד ביכולות שלנו לזהות את הרגשות שלנו ושל הסובבים אותנו. חמש שנים לאחר מכן, בשנת 1995, המונח אינטליגנציה רגשית נכנס לשיח הציבורי עם פרסומו של ספר בנושא שנכתב על ידי הפסיכולוג ד"ר דניאל גולמן, שנתן פרשנות למחקרם של מאייר וסאלוביי. הספר הפך לרב מכר.

מה ההבדל בין אינטליגנציה רגשית לאינטליגנציה שכלית?

אינטליגנציה רגשית, כאמור וכמתבקש משמה, מתייחסת ליכולות הרגשיות שלנו, ואילו אינטליגנציה שכלית מאגדת את מכלול הכישורים החשיבתיים. היכולות הבסיסיות ביותר המזוהות עם אינטליגנציה רגשית הן זיהוי ופיענוח של רגשות. מי שנחשבים כבעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה הם אנשים שמודעים לרגשות שלהם ושל הסובבים אותם, יכולים לנהל ולהבין טווח רחב של רגשות ולפתח אמפתיה וקשרים חברתיים. אמנם פסיכולוגיה נחשבת כתחום ידע מדעי, אבל למרות שפע של מחקרים ומאמרים, ההגדרות הללו אינן ברורות דיין, ממשיכות להתעדכן ולהתבהר, ובפרט כשמדובר באינטליגנציה ריגשית, שהגדרתה נוטה להשתנות מעת לעת והמידע המחקרי אודותיה עדיין לא שלם.

נכון להיום, אינטליגנציה שכלית מוגדרת כתורשתית, אך נראה כי השפעת הסביבה על האינטליגנציה בגיל הילדות הינה בעלת משמעות גבוהה. בכל הנוגע לאינטליגנציה שכלית, על פי הערכות שונות, משקלו של המטען הגנטי הוא כ-40-70%. כשמדובר באינטליגנציה רגשית, לעומת זאת, יש המעריכים את המשקל הגנטי בכ-30%.

כיצד ניתן לפתח אינטליגנציה רגשית?

הגישה המקובלת היא שניתן לפתח ולהעמיק את האינטליגנציה הרגשית באמצעות תרגול זיהוי ופיענוח רגשות מגוונים, באופן שיגרתי. על פי המודל המקובל, זה שפתחו החלוצים מאייר וסאלוביי, אינטליגנציה רגשית כוללת מספר יכולות:

• תפיסת רגשות – היכולת לזהות ולפענח רגשות
• מודעות עצמית לרגשות – היכולת להבין כיצד אנחנו מרגישים ברגע נתון
• שימוש ברגשות – היכולת לרתום רגשות לטובת חשיבה, פתרון בעיות ותהליכים קוגניטיבייםנוספים
• הבנת רגשות וידע רגשי – היכולת להשתמש ברגשות ולהבחין בשינוי שחל בהם במצבים שונים
• ניהול רגשות – היכולת לשלוט ברגשות, לווסת אותם
• מוטיבציה עצמית – היכולת לרתום רגשות להשגת יעדים, והיכולת לדחות סיפוקים
• ניהול מערכות יחסים – היכולת לשלוט במיומנויות חברתיות, להביע רגשות ולהפגין אמפתיה לזולת וכדומה.

אמנם, כאמור, לאינטליגנציה רגשית ישנם יסודות גנטיים, אולם בפועל, סבורים פסיכולוגים, זוהי גם יכולת נרכשת שאפשר ללמוד ולפתח במהלך החיים. ילדים מפתחים אינטליגנציה רגשית דרך חיקוי, הפנמת מסרים והתבוננות בהורים, באחים, במבוגרים משמעותיים אחרים בחייהם. על כן, הילדות נחשבת כאחד השלבים המרכזיים בהתפתחות האינטליגנציה הרגשית ומכאן שלהורים ישנו תפקיד משמעותי בנטיעת היסודות.

אולם גם מי שלא זכו להשפעה הורית מיטיבה בילדותם יכולים לשפר את האינטליגנציה הרגשית שלהם, במסגרות שונות, כגון סדנאות, טיפול קבוצתי, טיפול פסיכותרפי אישי וכדומה.