מי זה החיידק הזה?
בשנת 1983 הליקובקטר פילורי הוגדר לראשונה על ידי צמד חוקרים שזכו בהמשך בפרס נובל לרפואה בעקבות כך.החיידק מועבר בקלות מפה לפה או מהצואה לפה, מה שאומר שבהיעדר שמירה על תנאי היגיינה, ההדבקה מתבצעת בקלות. מגורים בצפיפות, תנאים סוציו-אקונומיים נמוכים ומגורים במדינות מתפתחות – בהחלט מעלים את הסיכון להידבק בהליקובקטר פילורי. לעיתים רבות ההדבקה נעשית עוד בגיל הילדות, אך מכיוון שהימצאותו של החיידק לא בהכרח גורמת לתסמינים, אין כל דרך לדעת זאת.
אז איך בכל זאת מגלים אותו?
רבים מנשאי החיידק לא מודעים לקיומו. הבעיה מתחילה כאשר הוא משגשג בקיבה ומתחיל לעורר תסמינים. התופעות הגורמות לחשוד שמדובר בהליקובקטר פילורי יכולות להיות אחת מאלה: כאבי בטן, גזים, נפיחות בטנית ואי-נוחות, בחילות והקאות, צרבות. כמו כן, ייתכן שיופיעו כבר כיב פפטי (אולקוס) או דלקת בקיבה (גסטריטיס).בנוסף, נמצא כי חסר של ויטמין B12, ברזל ואבץ עשויים להוות גם הם סימנים להימצאותו של החיידק בגוף.
מהו מנגנון הפעולה החכם של החיידק?
הליקובקטר פילורי עובד באופן מעניין – הוא מתיישב ברירית הקיבה ומפריש אנזים הנקרא אוראז (Urease). הייחודיות של החיידק היא היכולת שלו לשרוד את חומציות הקיבה, זאת הודות להפרשת האנזים המביא לייצור אמוניה. האמוניה היא בסיסית ויוצרת מעין “עננה” המגנה על החיידק מפני הסביבה החומצית שנמצאת בקיבה.כתוצאה מהפרשת החומרים המתמדת של החיידק אל רירית הקיבה, נוצרת פגיעה בתאים ובעקבותיה דלקת. אצל חולים רבים מצב זה יביא להיווצרות של כיב בקיבה או בתריסריון.
איך מתבצע האבחון והטיפול ברפואה הקונבנציונלית?
ישנן היום מספר בדיקות לאבחון החיידק, כשהראשונה בהן היא תבחין נשיפה. זוהי בדיקה לא פולשנית ואמינה מאוד. ישנן בדיקות נוספות בעזרתן ניתן לאבחן: בדיקת דם, בדיקת צואה וגסטרוסקופיה.בישראל כיום לא בודקים אנשים בריאים אך במידה ונמצא החיידק – גם אם ללא תסמינים אצל המטופל, יינתן טיפול תרופתי על מנת לסלק אותו מהגוף. הסיבה לכך היא שבמקרים מסוימים הוא עלול לגרום להתפתחות סרטן בקיבה או ללימפומה של הקיבה (Malt). הליקובקטר פילורי הוא חיידק עקשן מאוד ולכן הטיפול בו כולל שילוב של מספר תרופות יחד ולעיתים אף נדרשים מספר סבבים כדי להכחיד אותו באופן סופי.
האם יש “טיפול טבעי”?
לאחר אבחון החיידק, יש להתבונן היטב בתסמינים הקיימים. ההמלצות למי שסובל מכיב פפטי לא בהכרח יתאימו למי שסובל מנפיחות בטנית וגזים.ישנם מטופלים הבוחרים לטפל בחיידק בעזרת רפואה טבעית בלבד ויש מי שרוצים לתמוך בטיפול הקונבנציונלי בעזרת כלים טבעיים.הטיפול הקונבנציונלי מתמקד בהשמדת החיידק, בעוד הטיפול הטבעי לרוב מתמקד קודם כל בריפוי התסמינים להם גרם החיידק, זאת מתוך הבנה שההדבקה של הליקובקטר פילורי היא כה שכיחה.
פרוביוטיקה
בין אם בוחרים בטיפול תרופתי ובין אם לא, נטילת פרוביוטיקה היא חיונית במקרה זה. השגשוג של החיידק בקיבה פוגע בפלורה הטבעית במערכת העיכול. כמו כן, ידוע כי נטילת אנטיביוטיקה מחסלת את אוכלוסיית חיידקי המעי.חידוש אוכלוסיית החיידקים מסייע בין השאר לחיזוק המערכת החיסונית. שימוש בפרוביוטיקה עשוי לשפר את יעילותו של הטיפול האנטיביוטי. בנוסף, נטילת פרוביוטיקה עשויה למנוע בעיות ספיגה ושלשולים הנגרמים לעיתים בעקבות נטילת אנטיביוטיקה. מומלץ להשתמש בפרוביוטיקה עשירה בזנים שונים של חיידקים נחקרים ובכמות רבה מהם.
תזונה
לתזונה יש משמעות רבה בטיפול בהליקובקטר פילורי, היא יכולה לתמוך בטיפול ואף להקל על תסמינים מסויימים.בהמשך להמלצה הקודמת, מומלץ לצרוך מזונות פרה-ביוטיים. מה זה אומר? מזון המהווה מזון לחיידקים “הטובים” בגוף. בימינו ישנה תודעה גבוהה לחשיבות מזונות מותססים. צריכה של מזונות כגון כרוב כבוש ומלפפונים כבושים ועוד, עשויות להיות מקור טוב לפרה-ביוטיקה וכמובן גם לפרו-ביוטיקה. בכלליות, צריכה מרובה של פירות, ירקות, דגנים וקטניות מעודדים את צמיחתם של החיידקים “הטובים” בגוף האדם.
בנוסף, מומלץ להקפיד על צריכה של מזונות בסיסיים, על מנת להוריד את רמת החומציות בקיבה. לדוגמה: עלים ירוקים, בננות, אגוזים ושקדים, ירקות כתומים.מומלץ להימנע ממזונות חריפים, מטוגנים ומארוחות כבדות. כמו כן, תזונה ומשקאות חומציים גם הם אינם מומלצים (קפה, פירות הדר, בשר, אלכוהול, מוצרי חלב, ירקות סולניים, מזון עתיר סוכר ועוד). חשוב לציין כי גם עישון מעלה את רמת החומציות בקיבה.
תוספי תזונה וצמחי מרפא
נסקור כאן מספר דרכים בעזרתן ניתן לסייע במצבים שונים:
שום – הצמח הנמצא בשימוש יומיומי במטבחים רבים הוא בעצם אוצר נהדר. בהקשר שלנו, השום נחקר כנוגד דלקת, נוגד זיהום, נוגד פעילות חיידקית ויש לו פוטנציאל משמעותי כמרכיב בטיפול בהליקובקטר.חשוב לציין כי לא מומלץ לצרוך שום במקרים של כיב פעיל או צרבת. כאמור, מזונות חריפים מעלים את רמת החומציות בקיבה, מצב שיכול לגרום לכאבים ולאי נעימות למי שסובל מאלה.
אומגה 3 – חומצת שומן זו נחקרה רבות בהקשר של מנגנון הפחתת הדלקת. בנוסף, רמות גבוהות שלה תומכות בתפקוד מערכת החיסון. ניתן לצרוך אותה גם בתזונה (דגים, זרעי פשתן), אם כי כדי להגיע לרמות נכבדות שלה בגוף, כדאי ליטול אותה בקפסולות.
ויטמין C – ממחקרים עולה כי לוויטמין זה ישנה השפעה ספציפית על עיכוב התפתחות חיידקי הליקובקטר פילורי. כמו כן, נטילתו לצד טיפול תרופתי סותר חומצה, עשויה להפחית היווצרות של דלקת קיבה, הנגרמת לעיתים רבות בעקבות הטיפול התרופתי.
שמן אורגנו – הצמח נחקר רבות בשנים האחרונות ונמצא כי הוא בעל השפעה נוגדת חיידקים, בין השאר ספציפית להליקובקטר פילורי.
חליטות צמחים – דרך ביתית ונגישה לצרוך צמחים העשויים להקל על נפיחות בטנית, גזים ואי-נוחות במערכת העיכול. צמחים המתאימים למצבים אלה הם: קמומיל, מנטה, הל, מליסה, לבנדר.הצמח בת קורנית הינו בעל השפעה אנטי-בקטריאלית, ספציפית להליקובקטר פילורי. מומלץ להכין ממנו חליטות וניתן לשלב אותו עם צמחים נוספים. חוץ מזה הוא גם מפיג גזים ומשפעל את מערכת החיסון כך ששילובו עשוי להתאים מאוד.
שוש קירח (Glycyrrhiza glabra) – צמח הנמצא בשימוש רחב מאוד ברפואת הצמחים והשימוש בו מוזכר במסורות השונות. ממחקרים עולה כי יש לו יכולת להביא לחידוש רקמות ובפרט לריפוי ושיקום רקמות ריריות. בנוסף הוא גם נוגד דלקת ומחזק באופן כללי. חשוב לציין כי הצמח אינו מתאים לבעלי לחץ דם גבוה, לנוטלים תרופות להורדת לחץ דם ולנשים הרות.
פיליפנדולה (Filipendula ulmaria) – צמח שנחקר רבות בעקבות פעילותו סותרת החומצה בקיבה. הצמח מכיל טאנינים בכמות גבוהה, מה שהופך אותו לצמח בעל יכולת ריפוי לרקמות ריריות. יתר על זאת, ממחקרים נראה כי גם לו ישנה השפעה נוגדת דלקת.
חשוב לציין שהטיפול בהליקובקטר פילורי בעזרת צמחי מרפא יכול לתת מענה רחב יותר מכפי שצויין כאן, אך הוא מחייב ליווי פרטני מקצועי וכי לעיתים לא ניתן להימנע מטיפול תרופתי. בנוסף יש להדגיש כי חשוב להתייעץ עם רופא/ה על מנת לקבל אבחנה מדוייקת ולשמוע על הטיפול המומלץ.
