מניעת דמנציה

מהי דמנציה?

דמנציה היא מצב המתאפיין במקבץ של מספר תסמינים, כאשר הבולט שבהם הוא לרוב ירידה בזיכרון, ובהמשך ירידה בתפקודים קוגניטיביים נוספים כמו יכולת הריכוז, הקריאה וההתמצאות במרחב. עם התגברות התסמינים, חלה ירידה הדרגתית גם ביכולת לבצע פעילויות יומיומיות תוך הצגת תופעות כמו בלבול, רוגז, חשדנות ואף התקפי אלימות.

למרות שאין ריפוי מדמנציה, אצל 1-2% מהאנשים המציגים תסמיני דמנציה מדובר במצב הפיך, במידה ונגרם כתוצאה מנטילת תרופות, הידרוצפלוס (מיימת בראש), תת פעילות של בלוטת התריס או דיכאון. דמנציה יכולה להופיע בכל גיל לאחר הילדות וכאשר התסמינים מופיעים לפני גיל 65 תוגדר הדמנציה כדמנציה מוקדמת. כ 14% מהאנשים בגילאי 71 יראו סימני דמנציה, והשכיחות מטפסת עד לכדי 37.4% בגילאי 90 ומעלה.

גורמי סיכון ומניעה

במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי "לנסט", נידונו 9 גורמי סיכון מרכזיים לדמנציה. טיפול או מניעתם של אחד או יותר מגורמי הסיכון עשויים לסייע בהפחתת הסיכון להופעת דמנציה.

השכלה: על פי מחקרים, מסתבר שאנשים שעד גיל 18 השיגו רמת השכלה גבוהה יותר נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח דמנציה מזה של אנשים משכילים פחות. אומנם האפשרות לטפל בגורם סיכון זה מאוד מוגבלת בזמן, אבל אף פעם לא מאוחר להתחיל או להמשיך ללמוד. לימוד שפה, ניגון בכלי נגינה חדש, ריקוד או אפילו פתרון חידות או תשחצים עשויים לסייע בשימור וחיזוק הקשרים העצביים במוח ומכאן יתכן ויסייעו בשמירה על חלק מהתפקודים הקוגניטיביים.

יתר לחץ דם: יתר לחץ דם מכונה גם "הרוצח השקט", ולא בכדי. הוא אומנם לא גורם לכאב, אבל הנזקים העלולים להיווצר מיתר לחץ דם, כמו אירועי לב או שבץ מוחי, עלולים להיות בעלי השלכות הרסניות. כך למשל אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר המקושרים לדמנציה הוא אירועים מוחיים שהתרחשו בעבר. נכון להיום הגישות התזונתיות המקובלות להורדת לחץ הדם כוללות תזונה מותאמת לירידה במשקל, עשירה בפירות וירקות, מוצרי חלב רזים, דגנים מלאים, שומן חד בלתי רווי כמו זה הנמצא בשמן זית ואגוזים, צריכת דגים והמעטה בבשר אדום. נוסף על כך מומלץ לבצע פעילות גופנית ולהימנע מעישון.

ירידה בשמיעה: אנשים הסובלים מירידה בשמיעה נמצאים בסיכון גדול יותר לפתח דמנציה. יתרה מזאת, מסתבר שככל שאובדן השמיעה חמור יותר כך הסיכון גדול יותר. ההסבר לכך נעוץ ככל הנראה בירידה בקלטי המידע המגיעים אל המוח ויחד איתם ירידה בצורך לעבד את המידע ו"לאמן" את המוח. מכאן, גם ירידה בראייה תביא לעלייה בסיכון לדמנציה, ועל כן מומלץ להיות במעקב אחר יכולות השמיעה והראייה, ולהשתמש באביזרי עזר במידת הצורך.

עישון: מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות שופכים אור על הקשר שבין עישון לדמנציה, ומגלים כי אנשים מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר לדמנציה. עישון מעלה את קרישיות הדם ומעלה את לחץ הדם, וכך למעשה פוגע בכלי הדם ובתאי המוח. באופן כללי, עישון נמצא כמזיק לבריאות גם ברבדים בריאותיים אחרים וזהו אחד מההרגלים המהווים גורם סיכון שמומלץ להיפטר מהם, ויפה שעה אחת קודם.

דיכאון: לעיתים דיכאון מהווה חלק מתסמיניה של דמנציה, ולכן קיימת מחלוקת האם דיכאון הוא גורם סיכון המביא להתפתחותה של דמנציה, או שמא הדמנציה מגדילה את השכיחות להופעת דיכאון. במחקר שניטר נבדקים במשך 28 שנים טרם התפתחות דמנציה, נמצא שאין קשר בין דיכאונות במהלך החיים להתפתחותה של דמנציה. יחד עם זאת, אצל אנשים שלבסוף פיתחו דמנציה הייתה שכיחות דיכאונות גבוהה יותר ב 10 השנים שלפני האבחון. החוקרים עדיין חלוקים באשר לסיבה ולמסובב – האם אנשים שסובלים יותר מדיכאונות פגיעים יותר להופעתה של דמנציה בשל שינויים במאזן הורמוני הלחץ, שינויים במבנה המוח ושינויים בגורמי גדילת תאי עצב במוח המתרחשים במהלך דיכאון, או שמא אלו תסמינים מוקדמים להופעתה של דמנציה בהמשך. כך או כך, מוטב לפנות לעזרה רפואית נפשית לטיפול בדיכאון, ומלבד הקטנת הסיכון האפשרי להופעת דמנציה בעתיד, ע"י טיפול בדיכאון ניתן להרוויח שיפור באיכות החיים כבר בהווה.

היעדר פעילות גופנית: הקשר בין פעילות גופנית להופעת דמנציה נחקר רבות. מאמר אחד שפורסם איגד בתוכו תוצאותיהם של 33,816 משתתפים, אשר נוטרו במשך 1-12 שנים. בקרב האנשים שלא היו פעילים גופנית, מספר מקרי הדמנציה היה גדול בכמחצית מאשר בקרב האנשים הפעילים. אם לא די במסקנות אלו, אז מאמר נוסף איגד תוצאותיהם של 163,797 משתתפים, והראה שסיכוייהם של אנשים שאינם פעילים גופנית גדול ב 72% לפתח דמנציה מאנשים פעילים. מלבד יתרונות אלה, פעילות גופנית בקרב מבוגרים משפרת את שיווי המשקל ומפחיתה נפילות, משפרת את מצב הרוח, מפחיתה תמותה ומשפרת את התפקוד. ההמלצה הטובה ביותר שאפשר לתת בעניין זה היא למצוא פעילות גופנית שאוהבים ופשוט להתמיד בה. בדומה לדברים אחרים בחיים, גם בעניין זה גיוון יכול להוסיף ולתרום.

בידוד חברתי: לרוב, אנשים המתבודדים מבחינה חברתית עלולים לסבול מירידה קוגניטיבית מכמה סיבות, בראש ובראשונה, ככל הנראה בשל מספר נמוך יותר של גירויים חיצוניים וירידה במצב הרוח. לא זאת בלבד, אלא שבידוד חברתי נמצא כגורם סיכון ליתר לחץ דם, מחלות לב ודיכאון. כאמור, כל אלו מהווים גורמי סיכון עצמאיים לפיתוח דמנציה. השתתפו בחוגים, צאו להצגות ושימרו וטפחו את מעגלי החברים והמכרים, ללא ספק כל הצדדים יצאו מורווחים מכך.

סוכרת: בדומה ליתר לחץ דם גם סוכרת היא מחלה הפוגעת בכלי הדם ומכאן מגדילה סיכון לשבץ מוחי ואיתו ירידה קוגניטיבית ודמנציה. מלבד זאת, סוכרת מסוג 2, המתאפיינת בעמידות לאינסולין (הורמון המסייע בוויסות רמות הסוכר בדם) חשודה כגורמת לירידה בייצור האינסולין במוח, מצב הפוגע בסילוק חלבונים עמילואידים, כפי שמתרחש במחלות כמו אלצהיימר, פרקינסון ומחלות נוירודגנרטיביות (קבוצת מחלות הפוגעות בתאי העצב במוח) נוספות. אם לא די בכך, העלייה במדדי הדלקת בגוף ורמות הסוכר הגבוהות מהוות בפני עצמן גורם סיכון לירידה קוגניטיבית. סוכרת מסוג 2 היא מחלה שאפשר לנהל באמצעות זיהוי מוקדם, ירידה במשקל, פעילות גופנית ותפריט מתאים הניתן על יד איש מקצוע.

השמנה: בשנים האחרונות הגדיר ארגון הבריאות העולמי את ההשמנה כמגיפה. להשמנה ולתחלואות הנלוות לה כמו סוכרת, יתר לץ דם ועוד, מיוחסת עלייה של 19% במקרי הדמנציה בסין, ועלייה של 9% במקרי הדמנציה בארצות הברית,מלבד שלל ההשלכות הבריאותיות הנוספות האחרות. גם השמנה, בדומה לגורמי סיכון נוספים, אינה גזרה משמיים ופנייה לאיש מקצוע מתאים בהחלט יכולה לסייע לניהול נכון יותר של המשקל.

לסיכום

לא רק שגורמי הסיכון אינם תלושים זה מזה, אלא הם אף קשורים אחד בשני ומניעה של אחד תשפיע על האחר ולהיפך. טיפול ומניעה בגורמי הסיכון שנמנו פה הם חלק ממכלול הנקרא "אורח חיים בריא", כזה שיאפשר לאנשים להתבגר ולהזדקן תוך שמירה על חיים בריאים וחיוניים ככל האפשר.