מהו שמן הקנאביס?
שמן הקנאביס הוא מיצוי צמח הקנאביס ומיהולו בשמן צמחי, מה שמאפשר ספיגה משופרת, הגנה על רירית הפה ושליטה גדולה במינון. השמן מכיל תרכובות מיטיבות שונות כמו פלבנואידים, טרפנים וקנבינואידים מסוגים שונים אולם שני החומרים הפעילים המרכזיים בו ובצמח הקנאביס בכלל הם הקנבינואידים CBD ו-THC. לשני אלו מיוחסות השפעות רפואיות דוגמת הקלה על כאבים, שיפור מצב הרוח ומניעת בחילות (המיוחסות לרכיב ה-THC) לצד הרגעה, הרפיית שרירים ומניעת דלקת (המיוחסות לרכיב ה-CBD). עם זאת רק ה-THC נקשר לתחושת השיכרון המלווה את השימוש במוצרי קנאביס בעוד שה-CBD לא רק שאינו גורם לה אלא אף יכול למתנה כאשר שני אלו משולבים יחד. לפיכך תכשירים המכילים CBD בלבד אינם ממסטלים ואינם ממכרים. את המיצוי מפיקים מכל חלקי הצמח למעט השורשים והזרעים.
מה הוא שמן הקנאביס הרפואי?
במרוצת השנים עבר שמן הקנאביס תהליך של מדיקליזציה – מצמח לתכשיר רפואי. במסגרת תהליך זה שופרו ודויקו שיטות היצור וההפקה שלו ונערכו מחקרים מבוקרים באשר ליעילותו בהתוויות רפואיות שונות. תהליך זה מבדיל אותו מתכשירים צמחיים אחרים אשר ריכוז החומרים הפעילים שבהם לא תמיד ידוע או ניתן לחיזוי, ושיעילותם אינה תמיד מוכחת והוא מה שאפשר בהמשך גם את רישומן של שתיים מתצורותיו כתרופות מרשם הנכללות בסל התרופות: EPIDIOLEX – לטיפול בתסמונות אפילפסיה נדירות ו-SATIVEX – לטיפול בכאבים הנובעים מקשיון השרירים הנלווה למחלת הטרשת הנפוצה.
אילו סוגי שמן קנאביס קיימים?
קיים בשוק מגוון רחב של שמני קנאביס וניתן לסווגם לפי הזן ממנו הופקו, שיטת ההפקה וריכוזיי החומרים הפעילים.
הזן ממנו הופקו –
מאחר והקנאביס הינו צמח ולא תרכובת כימית, קיימת שונות רבה בין הזנים כך שלכל אחד מהם פרופיל חומרים פעילים שונה והשפעה שונה. ניתן לחלק את הזנים לשלושה סוגים עיקריים עפ”י אופן השפעתם: סאטיבה, אינדיקה והיברידי. זני הסאטיבה ממריצים ומעוררים יותר ולכן מתאימים יותר לשימוש ביום, זני האינדיקה מרגיעים ומרדימים יותר ולכן מקובל להשתמש בהם בלילה בעוד שההיברידי משקף את השילוב הנוצר מהכלאות הזנים השונים. כיום רוב הזנים הינם היברידים כאשר סיווגם נעשה בהתאם לחלק היחסי של הסאטיבה והאינדיקה. באופן זה, זנים בהם יחסיות הסאטיבה גבוהה יותר יקראו סאטיבה לדוגמה.
שיטת ההפקה –
גם לשיטת ההפקה יש תרומה להבדלים בין השמנים. המיצוי יכול להיעשות ע”י פחמן דו חמצני, בוטן ואתנול. בהפקת קנאביס רפואי האתנול הוא המוביל עקב יכולתו להביא למיצוי יעיל ובטוח. בעוד שב-CBD פחמן דו חמצני הוא המוביל מאחר וזו השיטה הנקייה והמובילה ביותר. בנוסף, סוג השמן בו משתמשים למיהול יכול להשפיע על תופעות הלוואי ולכן למטופלים החשים צרבות, בחילות או אי נוחות לאחר שימוש במוצרים שנמהלו בשמן זית או סויה, ממליצים פעמים רבות על ניסיון עם שמן קוקוס אשר נחשב קל יותר לעיכול. גם טעמם ומרירותם של השמנים מהווים אינדיקציה למעבר משמן אחד לאחר.
ריכוז החומרים הפעילים –
שמני הקנאביס מסווגים עפ”י תכולת ה-CBD וה-THC שלהם. שמנים שונים מכילים יחסים שונים בין שני חומרים אלו, וככלל ככל שריכוז ה-THC גבוה כך גדלה גם ההשפעה הפסיכואקטיבית (הממסטלת) של השמן.
מה הם יתרונותיו של שמן הקנאביס, למי הוא מתאים במיוחד וכיצד משתמשים בו?
היתרון המרכזי של השמן לעומת התפרחות הוא קלות הצריכה. בעוד שתפרחות דורשות הכנה ותהליך של עישון (על כל הנזקים הכרוכים בו) או אידוי, את השמן פשוט צורכים כמו שהוא ולפיכך קל יותר למדוד את המנה ולצרוך אותה. פשטות זו הופכת אותו למתאים במיוחד לאוכלוסיות רגישות כמו ילדים או קשישים וכן למי שסובלים מבעיות מוטוריות. גם למי שסובל מבעיות נשימה ועליו להימנע מעישון – השמן יתאים יותר.
השמן גם אינו מייצר ריח ומאפשר נשיאה לכל מקום וצריכה דיסקרטית בכל סיטואציה.
בנוסף, בניגוד לתפרחת שאמנם משפיעה מהר אך רק לפרק זמן קצר, השמן משפיע לפרק זמן של 6-4 שעות, מה שיכול להתאים במיוחד למצבים כרוניים וממושכים ולאפשר למי שצורך אותו שינה או פעילות רציפה ללא צורך לעצור על מנת לצרוך מנה נוספת.
כיצד משתמשים בשמן הקנאביס?
את השמן יש ליטול בבליעה מתחת ללשון כך שייספג במהירות וביעילות דרך כלי הדם שבאזור.
על מנת למנוע בלבול בכמות הנצרכת לא מומלץ לטפטפו ישירות לפה אלא על כפית אשר את תכולתה שופכים מתחת ללשון, ממתינים כדקה ואז בולעים. לפני השימוש מומלץ לנער את הבקבוק קלות ליצירת אחידות ולייבש את חלל הפה ככל הניתן לספיגה מירבית.
לאחר השימוש מומלץ לנוח כשעה ולהימנע מפעילויות הדורשות ריכוז או ערנות.
בימים הראשונים מומלץ ליטול מינון היכרות של טיפה אחת בלבד בשעות הערב ורק לאחר היכרות עם השפעתו של החומר – להעלות בהדרגה עד להגעה למינון אפקטיבי. תהליך האיזון הינו אישי וממושך וככל שייעשה לאט יותר ההסתגלות לתכשיר תהיה טובה יותר.
