מכיל שילוב של 4 רכיבים המסייעים לשמירה על רמות סוכר:
- מיצוי חילבה פטנטי התורם לשיפור הבקרה הגליקמית והפחתת העמידות לאינסולין1-3
- כרום פיקולינט עם ספיגה משופרת11
- ביוטין שבשילוב עם הכרום מסייע לשיפור הבקרה הגליקמית ולהפחתת גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים4-7
- ג'ימנמה, צמח מתחום הרפואה העממית הידוע בהשפעותיו במצבי השמנה וסוכרת8-10
Fenulife®i: מיצוי פטנטי של זרעי חילבה, נטול ריח
החילבה הוא צמח מרפא בעל היסטוריה ארוכה של שימוש רפואי ברפואת האיור-ודה וברפואה הסינית. מחקרים מראים כי שימוש בחילבה תורם לשיפור הבקרה הגליקמית ולהפחתת העמידות לאינסולין. בנוסף נמצא כי עשוי להיות לו אפקט מיטיב על היפרליפידמיה, השפעה זו של החילבה נובעת כפי הנראה מתכולת הסיבים הגבוהה1-2.
- במחקר בו נבדקה השפעת השימוש בחילבה בשילוב עם sulfonylureaבחולי סוכרת שאינה תלויה באינסולין, עם רמות סוכר שאינן מבוקרות, השתתפו 69 חולים, שחולקו אקראית לקבלת חילבה או פלסבו, בנוסף לטיפול התרופתי, למשך 12 שבועות.
תוצאות המחקר הראו כי הטיפול המשולב הוביל להפחתה של רמות הגלוקוז בדם ולשיפור הסימפטומים הקליניים בקבוצת המחקר3.
כרום פיקולינט וביוטין
הביוטין הינו ויטמין מקבוצת ויטמיני ה-B, המשמש כקו-אנזים בתהליכים תאיים הקשורים בייצור האנרגיה התאי ובסינתזת שומנים. כרום פיקולינט היא צורת הכרום הנספגת ביעילות יחסית לצורות האחרות.
במחקרים נמצא כי שילוב של כרום פיקולינט עם ביוטין תורם ל:6-9
- שיפור הבקרה הגליקמית;בחולי סוכרת שאינה תלויה באינסולין עם עודף משקל
- הפחתת האינדקס טרשתי;בחולי סוכרת שאינה תלויה באינסולין עם בקרה גליקמית פגומה.
- שיפור גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים;בחולי סוכרת שאינה תלויה באינסולין הסובלים מהיפרכולסטרולימיה.
ג'ימנמה
לג'ימנמה, היסטוריה של שימוש ברפואה העממית במצבים רבים, ובניהם השמנה וסוכרת. מחקרים מראים כי צמח הג'ימנמה משפיע על תאי בטא בלבלב.
- במחקר בו נבדקה השפעת מתן ג'ימנמה במינון של 1 גרם ליום למשך 60 ימים, נמצאה עלייה מובהקת ברמות האינסולין בסרום וירידה מובהקת ברמות הגלוקוז בתום ולאחר הארוחה10.
References:
1. Gupta et al. J Assoc Physicians India. 2001;49:1055-6.
2. Basch E et al. Altern Med Rev. 2003;8(1):20-7.
3. Lu FR et al. Chin J Integr Med. 2008;14(1):56-60.
4. Albarracin CA et al. Diabetes Metab Res Rev. 2008;24(1):41-51.
5. Singer GM et al. Diabetes Technol Ther. 2006;8(6):636-43.
6. Geohas et al. Am J Med Sci. 2007;333(3):145-53.
7. Albarracin CA et al. J Cardiometab Syndr. 2007;2(2):91-7.
8. Baskaran K et al. J Ethnopharmacol. 1990;30(3):295-300.
9. Shanmugasundaram ER et al. J Ethnopharmacol. 1990;30(3):281-94.
10. Al-Romaiyan A et al. Phytother Res. 2010;24(9):1370-6.
11. Disilvestro RA et al. J Trace Elem Biol. 2007;21:120-4.
מידע נוסף:
