חומצה אלפא ליפואית: עשויה לסייע בשיפור סימפטומים נוירופתיים
חומצה אלפא ליפואית היא אנטי-אוקסידנט טבעי וזמין לגוף המשמש גם כקו-פקטור חיוני לאנזימים יוצרי אנרגיה במיטוכונדריה של התא. מחלת הסוכרת מלווה בדרך כלל בייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים עקב רמות הסוכר הגבוהות, או בהגנה אנטי-אוקסידנטית פגומה. עקה חימצונית עלולה להוביל לפגיעה בתאים, כולל בתאי האנדותל של כלי הדם ובתאי העצב, כאשר פגיעה כזו עלולה לתרום להתפתחות של נוירופתיה (פגיעה בעצבים ההיקפיים המתבטאת בעיקר בגפיים כתוצאה מרמות הסוכר הגבוהות בדמם של חולי הסוכרת ומהווה הסיבוך השכיח ביותר של מחלת הסוכרת), אחד מסיבוכי מחלת הסוכרת1,2.
מחקרים מראים: חומצה אלפא ליפואית הפחיתה נזקי עקה חימצונית ושיפרה סמפטומים נוירופתים בחולי סוכרת
|
נושא המחקר |
משתתפים במחקר |
מינון |
תוצאות המחקר |
השפעתה של חומצה אלפא
ליפואית על עקה חימצונית3 |
107 חולי סוכרת |
600 מ"ג חומצה אלפא ליפואית ביום למשך 3 חודשים |
מתן חומצה אלפא ליפואית הוביל לירידה ברמת העקה החימצונית לעומת קבוצת הביקורת |
|
השפעתה של חומצה אלפא
ליפואית על תפקוד אנדותל4,5 |
30 חולי סוכרת |
600 מ"ג חומצה אלפא ליפואית ביום למשך 21 יום |
מתן חומצה אלפא ליפואית הוביל לשיפור התרחבות כלי הדם התלויה באנדותל (ההתרחבות נבדקה על ידי מדד ה- FBF- מדד זרימת הדם בזרוע) |
|
84 חולי סוכרת |
600 מ"ג חומצה אלפא ליפואית ביום למשך 18 חודשים |
מתן חומצה אלפא ליפואית הפחית את הנזק בתאי האנדותל באופן מובהק בקבוצת הניסוי לעומת קבוצת הביקורת |
| השפעתה של חומצה אלפא ליפואית על נוירופתיה6,7 |
10 חולי סוכרת עם נוירופתיה סוכרתית |
600 מ"ג חומצה אלפא ליפואית ביום למשך 70 ימים, כאשר ב- 10 ימים הראשונים הטיפול ניתן דרך הוריד, ולאחר מכן הוא ניתן פומית |
מתן חומצה אלפא ליפואית תרם למניעה של שינויים הנובעים מנזק חימצוני בחולי סוכרת |
|
1,258 חולי סוכרת עם נוירופתיה סימפטומטית |
מתן ורידי של 600 מ"ג חומצה אלפא ליפואית למשך 3 שבועות |
מטה - אנליזה כללה מחקרים קליניים, אקראיים, מבוקרים וכפולי סמיות. ממימצאיה עולה כי מתן 600 מ"ג חומצה אלפא ליפואית שיפר באופן מובהק סימפטומים נוירופתיים ברמה קלינית משמעותית |
References:
1.Ziegler D. Diabetes Care. 2009;32:414-9.
2.Ghubu S et al. J Cardiovasc Pharmacol. 2009;54(5):391-8.
3.Borcea V et al. Free Radic Biol Med. 1999;26(11-12):1495-500.
4.Heinisch BB et al. Eur J Clin Invest. 2010;40(2):148-54.
5.Morcos M et al. Diabetes Res Clin Pract. 2001;52(3):175-83.
6.Androne L et al. In Vivo. 2000;14(2):327-30.
7.Ziegler D et al. Diabetes Med. 2004;21(2):114-21.
מידע נוסף:
