הכל אודות גיל המעבר

 

אם הווסת פתאום לא סדיר, רמת העצבנות עולה, ההורמונים משתוללים וגיל 45 כבר מאחורייך -  נראה שהגעת לפתחו של גיל המעבר. שנתיים עד 10 שנים נמשכת תקופה זו, והיא מופיעה אצל נשים בגילאי 65-45.

 

ומה בפועל קורה בגוף? השחלות מפסיקות לתפקד וחדלות להפריש את הורמוני המין הנשיים ולייצר ביציות.

 

המחזור החודשי ההורמונלי בתקופת הפוריות – השלבים:

 

1. בתקופת הפוריות מורה המוח על הפרשת שני הורמונים חשובים: FSH - ההורמון האחראי על גדילת הזקיק בשחלות, ו- LH- ההורמון האחראי על חריגת הביצית מהזקיק.
   
2. בחציו הראשון של המחזור החודשי (ימים 1- 14) אחראי ה- FSH על גדילת הזקיקים. הזקיקים הגדלים בשחלות מפרישים לדם את ההורמון אסטרוגן.
   
3. באמצע המחזור, לאחר שהזקיק הגיע לגודל המתאים, מופרש הורמון LH וחלה חריגה של הביצית מהזקיק, קרי, ביוץ. אם הביצית פוגשת בזרע, מתרחשת הפריה.
   
4. לאחר חריגת הביצית, מפריש הזקיק (הנקרא אז הגופיף הצהוב) בנוסף לאסטרוגן את הפרוגסטרון.
    
5. האסטרוגן והפרוגסטרון אחראים על התעבות רירית הרחם במטרה לקלוט לתוכה את הביצית המופרית.
    
6. אם לא השתרשה ביצית מופרית, חדל הגופיף הצהוב לפעול ורירית הרחם מתפוררת ומופיע וסת.

 

השינויים ההורמונליים בתקופת גיל המעבר

 

עם תחילת תקופת גיל המעבר, עובר הגוף שינויים הורמונליים רבים. המחזור החודשי, הסדיר בדרך כלל, מתחיל להשתבש, ושיבושים אלה גוררים אחריהם תסמינים גופניים רבים – פיזיים ורגשיים – חלקם קצרי טווח וחלקם ארוכי טווח.

 

 

השינוייים ההורמונלים בתקופת גיל המעבר נחלקים לשלושה שלבים:

 

פרה-מנופאוזה: השלב שלפני המנופאוזה. בתקופה זו חלה ירידה בפעילות השחלות וברגישותן להורמוני המוח המשפעלים אותן והווסת הופך בלתי סדיר.

רמות ההורמונים בדם משתנות, כך שעקב הירידה ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון מפריש המוח כמויות גבוהות של LH ו- FSH. השינויים ההורמונליים גוררים שינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים.

 

מנופאוזה: הדימום הספונטני האחרון.

 

פוסט-מנופאוזה: שלב המופיע כשנה אחרי המנופאוזה. תקופה זו מאופיינת ברמות גבוהות של LH ו- FSH ורמות נמוכות של אסטרוגן ופרוגסטרון.

 

 

תסמיני גיל המעבר קצרי הטווח

 

תסמיני גיל המעבר שונים מאישה לאישה בעוצמתם והם עשויים לשבש את מהלך החיים התקין ואיכות החיים בכלל.

 

80% מהנשים ייתקפו גלי חום המלווים בהזעה מוגברת. 50% מהם יוגדרו כחמורים. כמו כן נפוצה תופעה של דופק מואץ.

עצבנות, דיכאון, מתח, ירידה בחשק המיני.

יובש בנרתיק, דימומים מהנרתיק והפרעות במתן שתן.

 

תסמיני גיל המעבר ארוכי הטווח

 

1. אוסטיאופורוזיס - דלדול מסת העצם.
   
2. מחלות קרדיוווסקולריות (לב וכלי דם).
   
3. זיהומים חוזרים בדרכי השתן: בתקופת הפוריות שומר האסטרוגן על חומציות הנרתיק ואינו מאפשר התרבות חיידקים. עם הירידה ברמות האסטרוגן, חיידקים מתיישבים בנרתיק ובמקרים רבים עולים דרך השופכה לשלפוחית השתן וגורמים לזיהומים. בנוסף לכך, השופכה מושפעת מאסטרוגן ובהיעדרו מאבדת את גמישותה, מתקצרת ונעשית פחות עמידה לזיהומים.

  

הטיפול בתסמיני גיל המעבר

 

טיפול תרופתי

טיפול הורמונלי חלופי - HRT: תרופות על בסיס אסטרוגן לבד או בשילוב עם פרוגסטרון. הטיפול ההורמונלי מחייב שימוש ממושך (לפחות 7 - 10 שנים) וברגע שהטיפול מופסק, מואץ כפי הנראה קצב איבוד העצם. טיפול באסטרוגן אסור לנשים בקבוצת סיכון לסרטן השד, הרחם והשחלות, כשהשילוב עם פרוגסטרון מונע הסתבכות לסרטן השחלות.

הטיפול ב- HRT עשוי להאריך את משך הדימום, וכן לגרום בחילות וצבירת נוזלים. בנוסף, הוא נמצא כמעלה סיכון לטרומבוזיס.

טיפול טבעי

אימוץ אורח חיים בריא. הימנעות ממתח ומלחצים, ואימוץ תזונה נכונה, הכוללת הימנעות משתיית אלכוהול וקפאין המרחיבים את כלי הדם ועלולים להגביר את גלי החום.

 

 

---

מידע נוסף

 

רמיפמין

קלימקאט היל